החלטה בתיק ע"ע 13682-07-13

1.     לפניי בקשה להארכת המועד להגשת ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה בתל-אביב-יפו מיום 6.6.13 (כב' השופטת הבכירה מיכל לויט ונציגי הציבור מר גמליאל ומר עמיר; עב' 9138-07).

כללי

2.     בבית הדין האזורי לעבודה בתל-אביב-יפו התבררה תביעתו של המשיב לתשלום פיצויי פיטורים, פיצוי בגין הפרת חוזה, עגמת נפש, רכיבי שכר וזכויות סוציאליות נוספות בגין תקופת עבודתו של המשיב בשמירה ואבטחה אצל המבקשת משך תקופה של למעלה מ- 8 שנים.

3.     בית הדין קמא קיבל את התביעה בחלקה ופסק למשיב פיצויי פיטורים, גמול בגין עבודה בשעות נוספות, פדיון חופשה, פיצוי בגין העדר הפרשה לפנסיה חלקיים, הוצאות ושכר טרחת עו"ד.

4.     ביום 7.7.2013 הוגשה על ידי המשיב הודעת ערעור. במסגרת הערעור הלין המשיב על דחיית התביעה לפיצויי הלנת פיצויי פיטורים, פיצויי הלנת שכר בגין הסכומים שנפסקו לו בגין עבודה בשעות נוספות, פיצוי בגין עבודה במנוחה השבועית, דמי חגים, תוספת וותק, ביגוד, הנעלה, פיצוי בגין הפרת חוזה ועגמת נפש. כמו כן, הלין המשיב על שלא נפסקו לו פיצויים מלאים בגין העדר הפרשה לפנסיה, הפסד מס וביטוח לאומי וערער כנגד סכום ההוצאות שנפסק לו.

5.     ביום 2.9.13 הוגש ערעור שכנגד, במסגרתו ערערה המבקשת על זכאות המשיב לפיצויי פיטורים וגמול בגין עבודה בשעות נוספות ועל המשקל הראייתי של הקלטות והתמלילים אשר קביעתו של בית הדין קמא בעניין זה עמדה ביסוד הקביעה כי מגיעים למשיב פיצויי פיטורים. בד בבד עם הערעור שכנגד, עתרה המבקשת להאריך לה את המועד להגשת ערעור עצמאי על חלקו של פסק הדין שחייבה לשלם למשיב פדיון חופשה.

6.     אין מחלוקת בין הצדדים כי הערעור שכנגד הוגש במועד, והשאלה היחידה העומדת בשלב זה בפתחו של בית הדין היא האם יש מקום להאריך את המועד להגשת ערעור על פסק הדין שחייב את המבקשת לשלם למשיב פדיון חופשה.

7.     הצדדים לא יכלו להצביע על המועד המדויק בו הומצא פסק הדין למבקשת, ומעיון במאגר המידע הממוחשב של בית הדין עולה כי המועד לא צוין על גבי אישור המסירה. יחד עם זאת, המבקשת אינה מכחישה כי פסק הדין הומצא לידה "זמן קצר" לאחר מתן פסק הדין ויש להניח כי הוא נמסר לה במקביל למסירתו למשיב. כפי שעולה מאישור המסירה למשיב, פסק הדין נמסר לו ביום 10.6.13. על כן, המועד האחרון להגשת הערעור היה ביום 10.7.13 ובהתחשב בפגרת בתי המשפט, נראה כי הערעור הוגש באיחור של 7 ימים.

8.     לטענת המבקשת המדובר באיחור של ימים בודדים ובהתחשב בסיכויי הערעור יש טעם מיוחד להארכת המועד. לטענת המבקשת סיכויי הערעור טובים שכן שגה בית הדין קמא אשר קיבל טענה לשיוך תשלומים ששולמו בגין פדיון חופשה בגין שנים שהתיישנו ובכך אפשר למעשה עקיפה של דיני ההתיישנות.

9.     המשיב התנגד לבקשה בטענה כי המבקש לא הציג טעם מיוחד המצדיק הארכת המועד להגשת הערעור ובכלל זה סיכויי הערעור נמוכים.

            הכרעה

10.                        המועד להגשת ערעור על פסק דין של בית דין אזורי נקבע בתקנה 73 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין) התשנ"ב - 1991 (להלן: " התקנות") אשר קובעת:

            "המועד להגשת ערעור על פסק דין של בית דין אזורי הוא שלושים ימים מיום השימוע, או מהיום שהומצא למערער פסק הדין אם ניתן בהעדר הצדדים, והוא כשאין הוראת חיקוק אחרת הקובעת מועד שונה להגשת ערעור.

11.                        סמכות בית הדין להארכת מועד נקבעה בתקנה 125 לתקנות, הקובעת כי:

"מועד או זמן שקבע בית הדין או הרשם לעשיית דבר שבסדר הדין או שבנוהג, רשאי הוא, לפי שיקול דעתו ובאין הוראה אחרת בתקנות אלה, להאריכו מזמן לזמן, אף שנסתיים המועד או הזמן שנקבע מלכתחילה; נקבע המועד או הזמן בחיקוק, לרבות בתקנות אלה, רשאי הוא להאריכם מטעמים מיוחדים שיירשמו".

12.                        מהם אותם טעמים מיוחדים אשר בגינם ניתן להאריך מועד הקבוע בחוק או בתקנות? לעניין זה, נקבע:

"אין בנמצא, בחוק או בפסיקה, רשימה סגורה של טעמים העולים כדי "טעם מיוחד". ספק אף אם ניתן לגבש נוסחה נוקשה אשר כוחה יפה לכל המקרים. אשר על כן, יש לבחון כל מקרה על נסיבותיו הוא" .

13.                        לעניין זה נקבעו על ידי בית המשפט העליון עקרונות מנחים להגדרת "טעמים מיוחדים" שהינם:

"...במקרה שבו סוכלה הכוונה להגיש ערעור, עקב אירועים שהנם מחוץ לשליטה הרגילה של בעל הדין (מוות, מחלה). טעם מיוחד קיים אף במקרה בו התחולל אירוע שאינו צפוי מראש, ולא ניתן להיערך אליו מראש. גם מצב דברים שבו טעה בעל הדין ביחס למצב המשפטי או העובדתי, כלול בקטגוריה זו, ובלבד שהטעות אינה טעות מובנת מאליה, טעות הניתנת לגילוי על ידי בדיקה שגרתית, שהגשת כל כתב טענות מחויבת בה".